מילים: חיים חפר
אתה זוכר כשנסענו לאוגנדה
אתה אני ואולגה אלכסנדר
מראש היער האפל צמחו צמחים בשרניים
ולקרובים העניים שלחנו צילומים יפים
בחום בהיר ובכחול
תנין גדול שכב ברקע וחשף את השיניים
וצחק.
וכובע פקק ענדנו לראשנו כמו כתר
ובין היתר
היו לנו ביד רובה ארוך וגרזנים
אך כל המבינים אמרו שלא נוכל
להחזיק פה מעמד
כאן ביער העד.
אתה זוכר, אתה זוכר כשנסענו לאוגנדה
אתה אני ואולגה אלכסנדר.
אתה זוכר כשנסענו לאוגנדה
אתה אני ואולגה אלכסנדר
עמדנו תחת עץ הלחם
גשם טרופי עז ירד
ואחר כך בשיירה
המשכנו עם עשרים הכושים
ונטינו אוהלים
הסבלים מבני הבאנטו לא פסקו הכות בטם-טם
כל הליל
אך מברזל היינו אז כולנו וביחד
למרות הפחד
כבשנו את היער באיכות ומול הכמות
וב-כ' בתמוז היתה תמונת האיש תלויה על גשר הפלדה
ממש כמו אגדה.
אתה זוכר, אתה זוכר כשנסענו לאוגנדה
אתה אני ואולגה אלכסנדר.
אתה זוכר ? אתה זוכר כשנסענו לאוגנדה,
אתה אני ואולגה אלכסנדר
בנית בית שהיה מוקף חומה ותעלות
החתנים והכלות עברו בוואלס סהרורי בין הפרחים והדשאים
היה נעים לראות את אולגה בלבן פורטת על הפסנתר.
אתה זוכר אתה זוכר את יום הקרב על הררי הסער
ואת השער
דרכו הובלנו על כתף את שנים-עשר החתנים
פניהם הלבנים הפכו תמונות נייר אשר הצהיב לאט לאט
ביער העד.
אתה זוכר, אתה זוכר כשנסענו לאוגנדה
אתה אני ואולגה אלכסנדר.
אתה זוכר, אתה זוכר כשנסענו לאוגנדה
אתה אני ואולגה אלכסנדר.
הדוקטור בא פתאום אליך ואמר: אתה רזה
מעקיצות זבוב הצה-צה ישנת תחת עץ הבאובאב
כמעט 70 שנים
כמה שונה הייתה אוגנדה כשפיהקת ואמרת
אני חי
היה כדאי
היה כדאי לראות אותך עומד פתאום מעבר
מעל לקבר
בו נחו שנות חיינו היפות העצובות
כי ידעתי שתבוא לראות צילום ישן בחום בהיר ובכחול
ולמות בלי לשאול
אתה זוכר, אתה זוכר כשנסענו לאוגנדה
אתה אני ואולגה אלכסנדר.