מילים: יורם טהרלב
נולדתי בארץ, גדלתי עם הארץ,
אני זוכר אותה משחר ילדותי,
שיחקנו בחולות, בשלוליות המים,
וכשגדלתי קצת ארצי עזבה אותי.
אני זוכר אותה בסומק לחייה
נוסעת על עגלות חציר ריחניות
סלי עגבניות אספתי בשדותיה
אהבתי פרחה בשדה חמניות.
האנשים של אז אשר גידלו אותנו
איפה אתם עכשיו? איפה אתם היום?
איפה אותה חמה, אייה אותה השמש?
איפה אותה הארץ ואותו חלום?
את ארץ ישראל אשר היתה שלנו
לקחו הקבלנים, קנו המתווכים,
לקחו לנו אותה כמה רוכלי סידקית
וקבלני עפר וסוחרי שטיחים.
גם העברית שלה, אותה למדנו יחד
כבר שכחה מילים כמו תלם וחריש,
וגם האהבה, אשר יפתה כמו זמר
כן, גם האהבה עומדת על הכביש.
היום אני נדהם לראות איך סוחריה
מוכרים בשוק את כל דיבשה וחלבה
כמו בין זיכרונות אני בין ארגזיה
עוד מחטט למצוא עגבניה טובה.
עודני מתכופף אל ארגזי השסק
לחוש עוד את הטעם שכמעט אבד
מביט בפרצופים ומחפש עיניים
אשר יגידו לי: אתה אינך לבד.
אני רוצה לצעוק אני רוצה לקרוא לה
לארץ ישראל: נשארת אהובתי!
אם את רוצה לחיות, אם את רוצה לברוח
אם את רוצה לחזור – אז קחי אותי!