לא שלוות ולא נחת. אך כעת חיה,
כעת חיה
עוד נכון לנו ערב מנוחות, רעיה.
ערב מנוחות, רעיה.

ופתחת חלונך ורגעת בו פלאים,
והרוח תנע עריסות ותלויים,
והרוח תאמר: בני צאני ואילי,
ונערות תזמרנה את שיר אללי,
וזימרו נערות: צמותינו קלעים,
והערב עלינו יפה לאלוהים,
והנה כמו ערב חשכנו,
והנה מזמרות אנחנו.

רבו צער ורוגז, אך את הרואה,
את הרואה,
כי נכון לנו ערב מנוחות, רעיה.
ערב מנוחות, רעיה.

והירהרנו דומם: מי באש ייצרף
ומי יישקט, בת, ומי ייטרף,
ומי יישאר לבדד, ואולי
לא תקום בו גם רוח לאמר אללי.
והנה הרהורינו רוגעים וגלויים,
והערב עלינו יפה לאלוהים,
והנה כמו ערב חשכנו
והנה חשכים אנחנו.