מן השעות והשניות
והקולות באוזניות
מן הכוכב על המגדל
ומן הרוח לצידו
והחבר שעל ידו
אשר מרים לו אגודל
מן העבים הנפתחים
ומכנפי המלאכים
ומלילות ללא שינה
תמיד עולה המנגינה:

מן הרקיע הבהיר
עד גגותיה של העיר
והשדות הרחבים
וכשהלילה מעליו
והשמיים מתחתיו
ועל הארץ כוכבים
עמוק עמוק בתוך הלב
בתוך הראש המסתובב
מן הקצה, מן הפינה
תמיד עולה המנגינה:

לה לה לה…

על התקוות הכי ורודות
האהבות האבודות
ואלה העומדות בתור
עם זוג עיניים כחולות
וציפורניים אכולות
אשר קוראות לו שיחזור
מכל האור מכל הלב
הוא שוב אליך מתקרב
את יכולה מתוך שינה
לשמוע את המנגינה: